נחמיאס נ' סופר אנפיניטי סחר בע"מ ואח'

פסק דין

בתאריך 11.7.12, ברח' אדם הכהן שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע הנהוג על ידו ובין רכב הנתבעת 1, משאית (להלן:"המשאית"), הנהוגה על ידי עובד הנתבעת 1, מר אמין אבו דיב (להלן:"הנהג") וכאשר המשאית מבוטחת על ידי הנתבעת 2.

לטענת התובע, כמפורט בכתב תביעתו, ארעה התאונה כאשר המשאית הגיעה מרח' אדם הכהן לצומת עם רח' פינסקר ועצרה את נסיעתה, לפני הכניסה לצומת.

התובע עצר את רכבו בעקבות המשאית.

לפתע, החלה המשאית לנסוע לאחור ופגעה ברכב התובע.

לאחר מכן, החלה בנסיעה קדימה ועזבה את המקום.

התובע הספיק לרשום את מספר הרישוי של המשאית ופנה למשטרה, שם נמסרו לו פרטי הנתבעת 1, היא הבעלים של המשאית.

כן קבל התובע במקום שבו התרחשה התאונה, את פרטיו של עד שנקלע למקום האירוע באקראי וראה את התאונה.

בכתב ההגנה לא הכחישו הנתבעות את הטענה כי המשאית, הנהוגה על ידי הנהג, נמצאה במקום הארוע במועד שבו נטען כי התאונה קרתה. עם זאת, טענו הנתבעות כי המשאית לא נסעה כלל לאחור וכי לא פגעה כלל ברכב התובע.

הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בכל דברי עדותם של התובע ומר ברקון, הוא העד, שנהג ברכב אחר והגיע למקום התאונה, וכאשר העד עצר בעקבות רכב התובע וראה את התאונה מתרחשת אל מול עיניו וכאשר, לקביעתי, מר ברקון הינו עד אובייקטיבי ואין לו קשר למי מהצדדים.

הנני מקבלת במלואם את דברי עדותם של התובע והעד כי הנהג אכן נסע לאחור ופגע ברכב התובע בחלקו הקדמי. לאחר מכן החלה המשאית בנסיעה קדימה, פנתה בצומת ימינה ועזבה את המקום.

הנני דוחה את דברי עדותו של הנהג כאילו לא עצר כלל לפני כניסתו לצומת ואף לא נסע לאחור, בקובעי כי העיד שקר בביהמ"ש.

אף דברי עדותו של הנהג כי לא הרגיש כלל בפגיעה כלשהי במשאיתו, אינם מקובלים עלי.

סימני הנזק ברכב התובע, שהיו קשים והביאו להכרזת רכב התובע כאובדן מוחלט מצביעים על כך שהפגיעה ברכבו הייתה רבת עוצמה ואין כל ספק כי הנהג חש בה.

התובע אף העיד כי לאחר התאונה, משיצא מרכבו וצעק לנהג כי פגע בו – ראה אותו הנהג אך "החליט לברוח".

אף דבריו אלה של התובע מהימנים עלי.

הנתבעות הציגו בפני ביהמ"ש מסמך שנועד להיות הטכוגרף של המשאית, הוא המוצג נק/2.

מסמך זה איננו הטכוגרף אלא תדפיס של איתורן, שלטענת הנתבעות משקף את מכלול עצירות המשאית במועד הרלוונטי לתאונה או בסמוך אליו.

לביהמ"ש לא הובא כל הסבר לעניין הנתונים המופיעים בנק/2 ולקביעתי לא ייתכן כי רישומיו מתעדים את מלוא האופן שבו נסעה המשאית, מן השעה 10.59.34 ועד השעה 11.21.22.

מעיון בנק/2 עולה כי המשאית לא עצרה במשך כל אותו פרק זמן לפרקי זמן המאפשרים לה לפרוק את סחורתה וזאת למרות שהייתה במהלך העבודה ונסעה מחיפה לנשר ולאחר מכן, בחזרה לחיפה. כל זאת, כאשר הנהג אישר כי מטרת נסיעתו הייתה חלוקת עוגיות בשכונת רמז, ברח' זלמן שניאור, כאשר מקום זה אינו מופיע כלל בפירוטים שבנק/2.